מדינת ישראל נ' חברה מוניות אתא 2007 בע"מ ואח'

גזר דין

בכתב האישום נטען כי הנאשמת מס' 1 הינה חברה לשירותי מוניות, אשר נרשמה כ"עוסק מורשה" במשרדי המאשימה החל מ 12/2007 וככזו היתה מוטלת עליה החובה להגיש דוחות תקופתיים למנהל המאשימה במועד ובדרך שנקבעו בחוק מס ערך מוסף ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק") ובתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו- 1976. (להלן: "התקנות").

הנאשם מס' 2 שימש במועדים הרלוונטיים כמנהלה של הנאשמת מס' 1.

לטענת המאשימה, הנאשמים לא הגישו במועד 2 דו"חות תקופתיים, האחד מתייחס לתקופה 11/2008- 12/2008 ואילו השני מתייחס לתקופה 01/2009 -02/2009.

העבירות שיוחסו לנאשמים הינן אי הגשת דוח במועד (ריבוי עבירות) לפי סעיף 117(א)(6) לחוק בקשר עם סעיפים 67(א)+69+88 לחוק ביחד עם סעיפים 20+23 לתקנות.

הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום והורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

במסגרת טיעוניה לעונש, הודיעה ב"כ המאשימה כי הדוחות נשוא כתב האישום אכן הוצגו בסופו של יום בפני המאשימה, אך החוב לא שולם, כך שהמחדל טרם הוסר.

כן טענה כי על פי הדוחות שהוגשו, קרן החוב הידוע בגין הדוחות נשוא האישומים הינה 20,000 ₪, אולם לנאשם חובות נוספים לשלטונות המע"מ כך שקרן החוב הכולל עומדת על כ- 32,000 ₪.

לטענת המאשימה, בעבר הוטלו על החברה קנסות מנהליים בגין עבירות דומות, כעולה מהדוח ת/1.

כיום החברה אינה פעילה והסיכוי לגבות ממנה את החוב הינו קלוש ואילו על שמו של הנאשם מס' 2 רשום, לכל הפחות, תאגיד אחד פעיל.

ב"כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות של אי הגשת דוחות במועדם ועתרה להשית על הנאשמת מס' 1 קנס לפי שיקול דעת ביהמ"ש ועל הנאשם מס' 2 עונש של מאסר בפועל לריצוי בעבודת שירות ציבורית, מאסר על תנאי וקנס גבוה.

ב"כ הנאשם גרס כי הנאשמת מס' 1 חדלה מפעילותה בינואר 2009 בנסיבות בלתי רגליות, עקב אירוע עברייני במהלכו הושלכו רימונים לעבר בית העסק מצד גורמים מתחרים, אירוע במהלכו נפגע הנאשם מס' 2 ונזקק לאשפוז. ב"כ הנאשם הגיש לבית המשפט תדפיס של הידיעה באינטרנט מיום 24.06.08, נ/ 1.

עוד טען כי כתב האישום אינו נוקב בסכומי החוב ולא בכדי. הנאשם חולק על גובה החוב הנטען ע"י המאשימה, שכן סכומים אלה אינם משקפים את מחזור הפעילות של הנאשמת, כאשר בתקופה האחרונה לקיומו של העסק, לא הוצאו עבור הנאשמת חשבוניות מס אשר היו אמורות להתקבל אצלה מידי גורמים שונים וזאת בשל נסיבות הפסקת פעילותה.

ב"כ הנאשם הביא בפני בית המשפט את נסיבותיו האישיות של הנאשם, שהינו נשוי ובעל משפחה, תומך באביו החולה, מפרנס יחיד, עובד כיום כנהג מונית.

לבסוף עתר להסתפק בעונש צופה פני עתיד.

בתי המשפט, בפסיקה עקבית ומתמשכת לאורך שנים, הדגישו את החומרה היתרה שיש לייחס לעבירות שעניינן אי דיווח ואי תשלום מסים.

עפ"י הפסיקה, הענישה בנוגע לעבירות כלכליות חייבת לראות אל מול עיניה את הקובנות בכוח: את המדינה שקופתה נשדדת ואת האזרח שחלקו בקופה נשדד והוא האחרון מרגיש נגנב, מרומה ומופלה שכן בעוד הוא עובד ומשלם חלקו, בא חברו ולוקח מקופתו או מעלים הכנסתו.

הנאשמים, באי הגשות הדוחות במועדם, גזלו שלא כדין כספים מן המדינה.

יש לשקול לחומרה את העובדה כי הנאשמים לא הסירו את המחדלים, ולוא חלקית. הנאשמים לא הביאו ראיות להוכחת טענותיהם בדבר גובה החוב לשלטונות מע"מ וטענות המאשימה לעניין זה לא נסתרו.

עם זאת, הנני מתחשבת בהודאת הנאשמים, בכך שלנאשם מס' 2 אין הרשעות קודמות בעבירות מע"מ ובכך שענייננו בסכומי חוב, להם טוענת המאשימה, שאינם גבוהים יחסית ובפעילות עסקית לא ענפה של הנאשמים.